למה אנחנו מנסים להרוס את המנורות שלנו בחדר האמבטיה (לפני שאתם קונים אותן)
חדרי אמבטיה הם בעצם “חדרי עינויים” עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, לחות גבוהה, ושינויים חדים בטמפרטורה – מקור קר מאוד לטמפרטורה גבוהה מאוד. זו סביבה אידאלית לקריסה של המכשיר או לחלודה של החלקים השונים שלו.
אנחנו לא סתם מקווים שהמנורות שלנו יעמדו בתנאים האלה. אנחנו מבזבזים את זמננו במעבדה כדי לנסות להרוס אותן.
מבחן “חדר האדים”
אנחנו מעבירים כל סדרה של מנורות אינפרא-אדום שלנו דרך מבחן שנקרא “הזדקנות בתנאי לחות”. זה לא רק כיבוי והדלקה של המנורה. אנחנו שם אותן בתא מיוחד, ממלאים את האוויר בלחות, ומשנים את הטמפרטורה.
המטרה היא למצוא סדקים זעירים בחומרי האטימה שבהם הצינור של הקוורץ נמצא במגע עם החומר הקרמי. אם יש אפילו חור קטן, הלחות יכולה לחדור פנימה. וכשהמים פוגעים באלקטרודות הפנימיות של המנורה, היא נהרסת.
חיפוש אחר חלודה
יש גם את בעיית החלודה. הלחות פוגעת בחיבורים המתכתיים של המנורה. על ידי האצת תהליך זה במעבדה, אנחנו יכולים לראות בדיוק איפה החומרים מתחילים להיהרס.
אנחנו מחפשים סדקים או חלודה שעלולים לפגוע בחיבורים החשמליים של המנורה. בחדר אמבטיה לח, “עמידות” לא מספיקה. המנורה חייבת להיות מבודדת לחלוטין, אחרת היא לא תהיה בטוחה.
איזון התנאים
אולי תחשבו, “פשוט יש לאטם את המנורה טוב יותר!”
אבל זה לא כל כך פשוט. אם נאטם את המנורה יותר מדי, הצינור של הקוורץ לא יוכל להתרחב כשהוא מתחמם. הוא פשוט ינשור תחת הלחץ. זו מלחמה תמידית בין הצורך למנוע חדירת מים לבין הצורך לאפשר לחומרים לנשום.
אנחנו בודקים הכל לאחר 1,000 שעות של שימוש מלאכותי. כך, כשהמנורה תגיע לחדר האמבטיה שלכם, היא תוכל לעמוד בתנאים האלה, בלי שהיא תיהרס או תחלוד תוך שישה חודשים. אנחנו עושים את העבודה הקשה במעבדה, כדי שאתם לא תצטרכו להתמודד עם תקלות בבית.