למה תנורי החימום מסוג IP55 כשלים בפועל (ואיך תיקנו את זה)
יש סוד קטן לגבי תנורי החימום בעלי דרגת IP55: בדרך כלל, זה לא הרכיב שאחראי על החימום שכושל, אלא חיבורי החוטים.
כשמשתמשים בתנורים בעלי הספק גבוה בחוץ, המקום בו הכבלים נכנסים לתנור הופך לאזור בעייתי. לחות חודרת לשם, החום נלכד שם, ובסופו של דבר התנור כושל.
ההרס האטי של התנורים “הזולים”
אם נסתכל על תנור חימום פשוט, נראה שהבידוד של החוטים עם הזמן הופך לקשה ונשבר. זה קורה בכל פעם שהתנור מתחמם ומתקרר.
רבים מהיצרנים פשוט משתמשים בחומרי בידוד גומייים, אך בסביבה בעלת חום גבוה, הגומי מתכווץ. כך נוצרת דרך פתוחה ללחות ולאבק לחדור לחלקים הפנימיים של התנור.
זה מתחיל בכך שהתנור כבה באופן אקראי, ובסוף התנור כושל לחלוטין. זו לא חוויה טובה.
הדרך הנכונה לעשות זאת
החלטנו לא להסתמך על שקעים רגילים. במקום זאת, אנו משתמשים בחומרי בידוד מסיליקון בעלי עמידות לחום גבוה, וכן בחומרי אפוקסי כדי לאטום את המקום בו החוטים נכנסים לתנור.
זה יוצר מחסום פיזי חזק. הדבר הטוב ביותר הוא שהחומרים האלו לא מתכווצים כשהתנור פועל בעוצמה מלאה.
גם ויתרנו על חוטי PVC, כי הם פשוט נמסים בחום גבוה. במקום זאת, אנו משתמשים בחוטי סיבי זכוכית או PTFE. חוטים אלו עמידים לחום, ולא נהיים שבירים או פולטים ריח של פלסטיק חרוך. על ידי אטימת החיבורים, אנו מרחיקים את “אזור הסכנה” ממקור החום.
האיזון הנכון
דרגת IP55 אמנם מספיקה כדי להגן מפני גשם ואבק, אך היא לא הופכת את התנור לעמיד בכל תנאי.
יש בעיה אחת: ככל שמאטמים טוב יותר את התנור כדי למנוע חדירת מים, כך יותר חום נלכד בתוך התנור. אם לא נהיה זהירים, הקבלים שבתנור עלולים להיהרס.
לכן אנו משקיעים הרבה זמן בעיצוב המארז של התנור. אנו מוודאים שיש מספיק שטח לאוורור, כך שהחום הפנימי יוכל לצאת החוצה, והתנור לא ייהרס תוך כדי תפקודו.